<h1>ראבי"ה סימן תתקמ"ז</h1>
<h2>דף כ:</h2>
בפרק בתרא דמכות [כ' ע"ב] ובתורת כהנים [פ' קדושים פ"ו] מפרש הא דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם פאת ראשו סוף ראשו איזהו סוף ראשו זה המשוה צדעיו אילך ואילך, טינפלש בלע"ז, ואיזו היא הקפה זה המשוה צדעיו אחורי אזנו ופדחתו. פירוש בעניין שמגלחים הכומרים. תני תנא קמיה דרב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה. ומסקי' כגון שמסייע הניקף דהוי לאו שיש בו מעשה ולוקה. ואי לא מסייע איסורא מיהא איכא. וכן כתב בעל ההלכות [בה"ג הל' נזיר]. ולפי פשוטו כתב נמי משמע דהקפה הוי בתער. ובנזיר פרק שני נזירים [נ"ז ע"ב] גרסינן א"ר הונא המקיף את הקטן חייב. והכי הילכתא. ואשה מותרת להקיף קטן. והתם מפרש טעמא. וקיימא לן כמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה מדרבנן [שם נ"ח ע"א] וכן פסק רב יהודאי [בה"ג שם] וגם האלפסי פסק כן בעניין שמגלחין שער הראש לחולים ולהקל אם לא ישייר שער הצדעים דתו לא הוי הקפת כל הראש ודכוות' לקטן. אבל אשה שריא להקיף קטן כדאיתא בנזיר. ואפילו לומר לגוי להקיף אסור, דבבא מציעא פרק השוכר את הפועלים [צ' ע"א] איבעיא להו מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרתי ודוש בה מי אמרינן כי אמרינן אמירה לגוי שבות הני מילי לעניין שבת דאיסור שבת איסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דילמא לא שנא. ולא איפשיטא. וכל ספיקא דאורייתא לחומרא. ואע"ג דאמירה לגוי דרבנן, מכל מקום עיקר החסימה וההקפה היא דאורייתא. ותו תניא במועד קטן פרק מי שהפך את זיתיו [י"ב ע"א] גבי חולו של מועד שהוא לאו בעלמא ת"ר כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה וכל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה. והא דלא פשטינן בעי' מהכא, משום דאיכא לשנויי כדאיתא בריש ביצה [ב' ע"א—ע"ב] גבי שבת סתם לן תנא כר' שמעון גבי י"ט סתם לן תנא כר' יהודה דמחמיר טפי בי"ט מבשבת משום די"ט קיל ואתי לזילזולי ביה, ואע"ג דבפרק משילין [ל"ו ע"ב] תנן אין עולין באילן עד כל אילו בי"ט אמרו ואין צ"ל בשבת, ותו דבכמה דוכתין מחמרינן בשבת טפי מביום טוב כדאמרינן בפרק המביא כדי יין הלכה בית שהוא מלא פירות [ל"א ע"ב] א"ר זירא ביו"ט אמרו אבל לא בשבת, צריך ליישב הכל לפי חומר האיסור הוצרכו לגזור. ובפ"ק דבבא מציעא הלכה ראה את המציאה [י' ע"ב] גרסינן מאי בינייהו איכא בינייהו איש דאמר לאשה אקיף לי קטן להך לישנא דאמרת דטעמא דאין שליח לדבר עבירה משום דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד לא מיחייב שולחן להך לישנא דאמרת כל היכא דשליח לאו בר חייובא מיחייב שלחן ה"נ מיחייב שלחן. שמעינן מיהא דאם אמר לגוי להקיף מיחייב. דהא לאו בר חייובא הוא. ואי בעי עביד ואי בעי לא עביד לא שייך למימר גבי גוי. דהני מילי באשה ישראלית שיודעת שלשליח אסור דטעמא דאין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין הוי אומר דברי הרב, אבל גבי גוי מיחייב מדרבנן שולחו לכולי עלמא. והא דתלי טעמא בחצר דבעל כורחיה היינו נמי פירושא משום דלית ביה דעת שנשלח לדבר עבירה וחצר וגוי טעמא אחד להון. ובהני תרי לישני נ"ל דאזלינן לחומרא. ואשה שניקפה פטורה כדאיתא בפרק שני נזירין [נ"ז ע"ב]. והקפה דאסירה, הני מילי בתער, אבל במספרים מותר להקיף בין צדעיו בין הקפת כל הראש דתניא בתוספתא דמכות [פ"ג ה"ז] אין חייב עד שיקיפו אותו בתער. פירוש משום דהשחתת הזקן והקפת הראש כתיבי בחד קרא ואיתקש להדדי והשחתה אינה אלא בתער. ואי קשיא הא דתניא בתורת כהנים פרשת זאת תהיה [מצורע פ"ב] הראש אסור במספרים כבתער, תריץ דהתם בראש דנזיר מיירי, וקאמר הכי, חמור לאו דנזיר דכתיב תער לא יעבור על ראשו מלאו דזקן דכל אדם דכתיב לא תשחית וגו', דלאו שראש דנזיר נאסר אפילו במספרים, דתניא בפרק שלשה מינין [ל"ט ע"ב] תער אין לי אלא תער תלש שיפשף מניין ת"ל קדוש יהיה גדל פרע מכל מקום, אבל לאו דגילוח דזקן אינו אלא בתער דהשחתה כתיבה ביה ודווקא בראש דנזיר נאסר תער ומספרים אבל הקפה לשאר גברי לא נאסר אלא דווקא בתער כדתניא בתוספתא דמכות. כך קיבלתי ממורי הזקן ממיץ. ושוב ראיתי נמי שתירץ לה הכי רבינו הילל בפירוש תורת כהנים בשם רבינו יצחק בן רבינו מלכי צדק. ומורי היה מקשה מנזיר פרק ג' מינין [מ' ע"ב—מ"א ע"א] דגילוח מצורע בתער רבנן מפקי מזקנו דכתיב גבי מצורע דמייתר לדחות לאו דלא תשחית פאת זקנך ור' אליעזר מפיק ליה מראשו דמייתר קרא במצורע ומוקי לה לדחות לאו דנזיר שמצות תגלחת כתי' בתער אבל רבנן דמוקמי ראשו לדחות לאו דלא תקיפו (ו)לא מצי למילף תער דמצורע מראשו [משום דהקפה הוי בלא תער, ואפילו ר' אליעזר לא יליף תער במצורע מראשו] אלא משום דמוקי ליה בנזיר שמצות תגלחתו בתער אבל אי מוקמי' שלא בנזיר ליכא למילף מיניה תער במצורע אלמא הקפה שלא בתער נמי. וגימגום בו בספר יראים. ואני דנתי לפניו דראשו דבתער לא ילפינן אלא מראשו דמצורע שיש לנו לומר איסור דראשו דכל אדם במצות ראש שמצורע ומצות ראשו דמצורע דבתער לא מצינן למילף אלא מזקנו. וכן מוכח התם למדקדק בהלכה. והודה לדבריי. אבי העזרי.
